לא תמיד הייתי אישה עם סמכות פנימית. הייתי חולת שליטה קלאסית. 
שירתתי כרס״ן בצה״ל. קצינת מבצעים – כאמור חולת שליטה במיטבה. 
פיקדתי. הובלתי. קיבלתי החלטות. הייתי בתפקוד גבוה. באחריות כוללת והרבה ביצועים. עד שהגעתי למיצוי ורציתי לעשות יותר מזה. 

בשחרור נכנסתי די מהר לעולם העסקי, התגלגלתי בניהול הבאתי הישגים ותוצאות. ככל שסימנתי וי על יעדים, כך הפער בין מה אני עושה לבין מה שאני רוצה גדל. 

לא תמיד ידעתי אם אני בוחרת? או רק עומדת בסטנדרט שלא ברור עד היום מי קבע. המעבר לאזרחות היה הסטירה הראשונה. הבנתי שיכולת ביצוע היא לא הזהות שלי. ושהישגים לא שווים בהכרח חיבור. שם התחיל תהליך עמוק. לא תהליך של ״להרגיש טוב יותר״ אלא תהליך אימון של פירוק והרכבה מחדש. מה שהוביל אותי כמה ימים אחרי קבלת העלאה בשכר להבין שאני לא בכיוון ולצאת להתחלה חדשה. 

נרשמתי ללימודי אימון וכבר בשיעור הראשון הבנתי שאני בדרך למסע של חיי חופש במזרח. 
ב2022 יצאנו בכרטיס טיסה לכיוון אחד למסע שמתרחש מאז ועד היום בין מדינות מתחלפות. למדתי אימון הוליסטי במכללת רידמן. התמחיתי במערכות יחסים וזוגיות, ניהול עולם רגשי ושחרור מחרדות, ויסות טראומה ומצבי סטרס. והוכשרתי כמדריכה מוסמכת מטעם לשכת המאמנים. 

ליוויתי מאות מתאמנות ומאמנות בשלבים שונים בדרך. 
ואני יכולה לומר בפירוש: זה הגשמת הייעוד האישי והמקצועי שלי. 
במקביל – עברתי תהליך אישי לא פחות אינסטסיבי ממה שהעברתי אחרים.
שחררתי כאבים ישנים. פירקתי דפוסים. למדתי להבחין בין פחד לרצון.
בין תגובה אוטומטית לבחירה מודעת.
והתחברתי למומחיות הייחודית לי.

כל השנים האלה הובילו אותי לתקופת ההריון של בני הבכור. וללידה אחת. שחיברה בין כל ההתפתחות והמסע שעברתי לתצוגת תכלית אחת.
הריון בחוסר וודאות מוחלט ושבועות הריון עודף במקלטים. אזעקות. נפילות. חוסר ודאות. זאת לגמרי הייתה יכולה להיות קריסה. או אבדן שליטה מוחלטת. אבל משהו בי כבר היה אחר לגמרי. לא כי לא פחדתי. לא כי לא רעדתי לפעמים. אלא כי ידעתי להבחין מה בשליטתי ומה לא. איפה אני יכולה לפעול ואיפה אני רק צריכה להחזיק. כל זה מתוך חיבור לסמכות. 

אני כותבת על זה יותר בבלוג שלי.
את מוזמנת להיכנס ולקרוא בשמחה.

אבל בשורה התחתונה – לא ילדתי רק תינוק. ילדתי גרסה של עידן חדש.
הלידה הייתה האיסוף. האינטגרציה. הרגע שבו כל שנות העבודה הפנימית הפכו לפרקטיקה חיה. ומאז תהליכי ההתפתחות שאני מלווה ממוקדים בעיקר על ביסוס הסמכות שלך. אני לא מאמינה ב״עיוורון״ או ״בהכל יסתדר״. אני מאמינה בניהול פנימי. ובהובלה קדימה.

היום, אחרי אלפי שעות בקליניקה. אני רואה את אותו הדבר שוב ושוב: 
אנשים אינם חסרי יכולות. הם מנותקים מהסמכות שלהם.
הם יודעים היטב. אך הם לא סומכים. העבודה שלי היא לא ללמד אותך מי להיות. היא לעזור לך לעמוד במי שאת כבר. לא תמיד בשקט. לא תמיד בלי פחד. אבל תמיד מתוך בחירה.