וכך זה קרה שלב אחר שלב: 
שבוע 6-7 בדיקת דופק באוסקה ביפן עם דני שינקוזה חברה שלנו היקרה שהתרגשה איתנו ותרגמה עבורנו ובזכותה הצלחנו להיות בהריון ביפן. 
שבוע 9 עוברים למעקב בקוריאה ומגלים שהכל אפשרי בעולם הזה. 
שבוע 16 מגיעים לאוקינוואה וחיים את שלושת החודשים המאושרים בחיינו תוך מעקב רציף עם רופאה יפנית מהממת שמבטיחה שהתינוק שלנו הוא קוואי רציני. 
שבוע 28 נוחתים בארץ, יום למחרת מעורבת בתאונה לא קלה. שלא לומר – קשה. 
ומכאן מתחיל סבב הלחצות של מערכת הבריאות, אחרי 2 שלישים של הריון תקין מתחילים להעלות ספקות 
ואני (וגם עומר) הצלחתי להישאר מפוקסת מנוהלת ולא לתת לאף אחד לחדור להריון שלנו. 
עושה בדיקות ומעקבים לפי דרישה אך מחזיקה בתוכי אמונה חזקה שהכל ממש בסדר ושיש לנו תינוק עוצמתי ומיוחד. בסוד אגלה שזה מה שקרה. 

למה כל זה רלוונטי בעצם? 
כי ביום הלידה עצמו כששחררתי את השליטה החזקתי את מפתחות ההשפעה, את האמונה. 
שבוע 39 החלטתי לצאת לחופשת לידה והנה ברוך ה׳ באותו הלילה התחלנו לריב עם האייתולולות. 
זה הרגע שבו הייתי אמורה להיכנס לסטרס?
ומצד שני זה הרגע שהתחיל שבוע וחצי שהביאו אותנו לרגע הרבה הרבה יותר קרובים. 
אז בהתחלה החלטתי להתחיל להתעסק בבצקים ועבדתי על לשחד את פלפלוני להישאר בבטן ובתמורה אביא לו מאכלים טעימים
מה שאנחנו מכנים ״קיננתי״. 
שבוע 40-המצב מסלים ואני כל היום מבשלת ואופה מה שמוביל אותנו גם לבונדינג איכותי ומקרב, שמי ידע שמלחמה יכולה להביא דברים טובים כמו קשר בין אנשים ודודה טל הפכה לעוגן משמעותי בבית שלנו.
ובתוך האזעקות והבומים במקלטים הצלחתי למצוא שקט עם אוזניות עם נשימות עם ריחנים והכל כדי לשמר תנאים קרובים לאלה של אוקינוואה במקלט רעוע בצפון תל אביב. 
שבוע 41+1 בלילה שבו טראמפ מצייץ ומשעשע את העולם התחילו הצירים כשאני מבינה שב7 נכנסת הפסקת אש אני יודעת באותו הרגע שהתחלת את הדרך שלך לעולם ומחליטה לשחרר על מלא. 
אז בזמן שהם משחקים אותה בתצוגת יכולות ומשגעים אותנו במקלט אני בוחרת לקחת ספר ולשבת בשקט במקלט מבלי לעלות ולרדת באזעקות כדי לתת לך עוד כמה רגעים בפנים. 
ואני נחה ואני יוצאת לשיאצו ואני נושמת ואני מארגנת ואני בעיקר מרפה. 
ב16:30 אנחנו מגיעים הביתה ואני מבינה שהצירים מתחזקים ומנסה להבין האם להתחיל לתזמן? מה עם הטנס? ופתאום כל מה שלמדתי מתחיל לעשות בלאגן בראש שלי. 
אז אני בחדר בשקט נושמת וזזה ומנסה להתחבר למה שקורה מבפנים החוצה. 

ותנחשו מה ?  זה עובד. 

כי הלידה מתפתחת בקצב יפה, איכותי; נעים 
19:55 יוצא הפקק ואני מחליטה שעכשיו נוסעים
20:50 מגיעים לבית החולים, לא לזה שרציתי לא לזה שקיוויתי – אבל כן בהתאם לכאן ועכשיו למה שנכון כרגע. וזאת הייתה החלטה מדויקת. 
בדרך מהאוטו אני כבר עם צירים רציניים עד לכדי ישיבה והישענות תוך כדי המיילדות קולטות וישר מכניסים אותי לחדר שהייה. 
אני מפחדת מהבדיקה לא רוצה שיבאסו אותנו ויאמרו הגעתם מוקדם – אלה פחדים ששמעתי ולקחתי מאנשים אחרים. 
והנה בבדיקה פתיחה 6-7 אנחנו בלידה פעילה. 
והטנס רק מציק לי ובאלי לזרוק אותו לפח ואני מבקשת מעומר לקחת את זה ממני כדי להיות רק עם עצמי ועם הצירים.
ושוב פעם חוזר השיעור- תקשיבי לעצמך את יודעת. 
אז אין חדר לידה במים ולא חדר לידה טבעית
ובתכלס גם אין חדר לידה בכלל אז מתחילים להתקדם בחדר שהייה.  
שיר של פעם מטרללת ומנסה לפתור
שיר של הלידה רק רוצה מקלחת וממשיכה להתכנס לתוך הגוף לחיבור עם פלפלוני ולא מאפשרת לשום דבר לחדור כרגע. ונשארת בהקשבה. 
כעבור אל תשאלו אותי כמה זמן מפנים חדר לידה ומעבירים אותי גם אל תשאלו איך כי באמת אין לי שמץ, אני שומעת חאת המיילדת פעם אחר פעם אומרת זה לידה ראשונה זה בטח יקח זמן ואני בוחרת להנמיך את הווליום שלה ולהמשיך בשלי.
עומר שואל אותי אם אני רוצה מוזיקה ואני רוצה שקט וחושך. 
מתחלפת המיילדת, וזכרתי כמה זה לא טוב ואני אומרת לה לא אל תלכי והיא מסתכלת עליי ואומרת: מביאה לך את ההכי טובה. 
תשמעו. מה זה ההכי טובה הגיע אלוהים לחדר בגוף של אדם. 

הדברים מתפתחים אני יכולה כמובן להמשיך להלאות אתכם בפרטים, מגיעה פתיחה 10 ירידת מים ושערי שמיים נפתחים. באותו הרגע אני מתחילה לברך את כל מי שעולה לי בראש, כן הכנתי רשימה מראש אבל מי זכר איפה היא ואני מריצה ברכות תוך כדי זעקות. 
ואני קוראת לפלפלוני בא אלינו אנחנו מחכים לך אנחנו אוהבים אותך והוא מקשיב הוא מקשיב כי הוא מתקדם בדרך שלו החוצה. 
ועומר תומך בי ועוזר לי ולא הרבה יודעים שהאהבה של עומר היא החמצן שלי בוריד, אני צריכה להסתכל לו בעיניים כדי לדעת שאני מסוגלת להכל. 
כשהוא אוהב אותי אני מתעצמת. 
הוא לא צריך לדבר הרבה או לעשות יותר מדי מספיק לי המבט המאמין שלו ואני כבר משם אדע לגרום לדברים לקרות. 
ואני במודעות ובשליטה אך משוחררת ומאמינה
והנה עובר חצות ואנחנו רק 3 שעות בחדר לידה 
בטוחה שיש עוד זמן כי הרי כל אחד ואחת אומרים ״אה מה לידה ראשונה….״ 
ואני בשלי ממשיכה לתת את הכל
ומרגישה כמו חיה בטבע עם עוצמות 
ולרגע מתחברת לאלוהות הפנימית 
ומרגישה את הפלפלון שלי עובר בתעלה
ובראש מצלצל לי בצער תלדי בנים
ואני בוחרת לחייך ולהעניק עוד קצת אמונה ואהבה
כי הילד שלי יגיע לעולם בחוויה טובה של עוצמה 
ואני קוראת לו לבוא ואני מספרת לו שאני מחכה
ואני לוחצת עוד ומרגישה את זה כבר ממש קרב ובא 
והנה שרית מחליפה בגדים ואני שואלת אותה מה קרה

ופתאום אני מבינה שעלינו מדרגה
והשעה 1:03 דקות ואתה יוצא אל העולם 
וברגע אחד החיים משתנים העולם מתהפך
ומשיר הקטנה אני אוהבת לשיר מלאת העוצמה
שיש לה הרבה מה לומר והיא מתכוונת להביא את הגרסה הזאת לעולם 
להתבטא באמונה ובחופשיות לעולם
מתוך חיבור עצמי וסמכות פנימית
כי זה מה שאתה לימדת אותי בלידה שלך
שהעולם צריך לשמוע אותי
שגם כשאין לי מושג מה אני עושה אני עדיין יודעת 
ושהדרך שלי היא הדרך הנכונה בשבילי
ואני מבטיחה שזאת האמא שאני אהיה עבורך
מבטיחה להקשיב לאינטואיציות שלי בגידול שלך
לאפשר לך לבחור את הדרך 
וללמד אותי להיות האמא שאתה צריך ממני
ולהיות כאן מאחורייך בכל צעד ובכל שלב
להאמין בך ולאהוב אותך 
לצד האבא הכי טוב שתפסתי בשבילך

ועומר שלי אהבת חיי
תודה שהפכת אותי למאושרת באדם 
בפעם הראשונה שבחרת בי בגרסתי הקודמת
ובפעם הראשונה שהבאת איתי את פלפלוני בגרסתי החדשה
אני כמהה ומצפה להמשך החיים לצדך

הפוסט סיפור הלידה שלנו – פרסום הנס הופיע לראשונה ב-שיר ששון.

הפוסט סיפור על שליה, סמכות פנימית ואמונה בגוף האישה. הופיע לראשונה ב-שיר ששון.